שילר נ' חברה לבנייה נכסים והשקעות בע"מ

החלטה

בפתח החלטתי אני מבקשת להתנצל על העיכוב המתן ההחלטה אשר נבע מתקלה מסוימת ומעומס בשל תורנות.

הבקשה הינה בקשתה של הנתבעת להורות על הוצאת מסמך, המהווה חוות דעת מטעם התובעת, ואשר הוגש על ידי התובעת במסגרת הגשת תצהירי העדות הראשית. המדובר במסמך מיום 22.1.13 אשר נערך על ידי הבעלים של עסק בשם "המייפה קלדרון ובניו בע"מ", ונושא את הכותרת דו"ח ממצאים. רובו של המסמך הינו אכן דו"ח על ממצאי לחות ורטיבות שמצא הבודק בדירת התובעת, אולם הוא כולל גם מסקנות והמלצות לטיפול ברטיבות שמצא (להלן: "חוות דעת קלדרון").

התנגדות הנתבעת להגשת המסמך מטעם התובעת מבוססת על העובדה כי בתיק זה, בו בשלבים מקדמיים הגישו שני הצדדים חוות דעת באשר לליקויי הבניה הנטענים בדירת התובעת וירידת ערכה מכך, מונה ביום 5.2.12 מומחה מטעם בית המשפט, מר יוסי לזר, אשר נתן חוות דעת מפורטת ביום 2.5.12, בה התייחס גם לטענות התובעת בדבר ליקויי רטיבות, מצא כי אכן קיימים ליקויים כאלה (אם כי חיווה דעתו כי אין מקור הליקויים בהיעדר איטום במסד או בליקוי במערכת הביוב כטענת מומחה התובעת), והעריך את עלות התיקונים בפרק זה בסך של 10,400 ₪ (בניגוד להערכת מומחה התובעת בסך של 46,500 ₪).

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולא מטעמי הנתבעת.

ראשית, צודקת ב"כ התובעת, כי המומחה מטעם בית המשפט לא היה מומחה מוסכם, ולפיכך ברמה העקרונית אין מניעה כי כל צד יבקש להגיש את חוות הדעת מטעמו, בכפוף לזכות הצד השני להודיע על רצונו לחקור את המומחה מטעם הצד הראשון, זאת בהתאם להוראת תקנה 130(א) ו-(ב) לתקסד"א. ממילא, אין תחולה להוראות תקנה 130 (ג) לתקסד"א אליו הפנה ב"כ הנתבעת.

יחד עם זאת, מסכימה אני לחלוטין עם טענת ב"כ הנתבעת כי בהגשת חוות דעת קלדרון בשלב זה, לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, יש משום שיבוש מוחלט של סדרי הדין ואין להתיר הגשתה ככזו.

אמנם נכון כי תקנה 129 קובעת כי המועד להגשת חוות דעת מטעם הצדדים הינה "לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו" (ובהתאם לכך לכאורה פעלה התובעת), אולם בהמשך קובעת התקנה: "זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת".

דהיינו שהסמכות ניתנה לבית המשפט להורות על הגשת חוות דעת הצדדים במועד אחר, ודרך כלל, על מנת לייעל את הדיון, ניתנת הוראה להגשתם קודם להגשת תצהירי העדות הראשית, ובמנותק מהם, וזאת על מנת לבחון את הצורך במינוי מומחה בית המשפט ולקדם אפשרות להסדר קודם להגשת תצהירי עדות ראשית ולפני קביעת התיק להוכחות.

בהתאם פעל בית המשפט בתיק זה, בו לאחר שהתובעת הגישה עם כתב התביעה שתי חוות דעת מטעמה, הורה בית המשפט לנתבעת, כחלק משלבי קדם המשפט, להגיש חוות דעת מטעמה וזאת בהחלטה מיום 6.12.11. מכאן עולה, גם אם הדבר לא נאמר "ברחל בתך הקטנה" כי בית המשפט "קבע אחרת" באשר למועדים שבתקנה 129, והורה על הגשת חוות דעת בשלב קדם המשפט, ומכאן שלא עומדת זכות לתובעת להגיש חוות דעת נוספת מטעמה בשלב זה ללא אישור בית המשפט, עפ"י תקנה 129(ג).

הגיון הדברים, כמו גם הנוהג המוכר היטב לב"כ התובעת העוסקת בתחום ליקויי הבניה באופן תדיר, הינו כי בעת מינוי מומחה מטעם בית המשפט, יעמדו בפניו חוות דעת שני הצדדים, והוא יבחן את מלוא טענותיהם והתיחסותם המקצועית לכל אחד מהליקויים הנטענים ויקבע עמדתו ביחס לאותם ליקויים, לרבות מקורם ועלויות תיקונם. כך נוהגים הצדדים ובתי המשפט במאות ואלפי תיקים דומים, ואינני רואה מדוע בתיק זה סבורה ב"כ התובעת כי יש לנהוג אחרת.

משמעות קבלת עמדת התובעת הינה כי לאחר הגשת חוות דעת מטעם בית המשפט (בתיקים שאינם רפואיים) פתוחה בפני הצדדים, במסגרת הגשת תצהיריהם או הבאת ראיותיהם ללא תצהירים, להגיש חוות דעת ככל העולה על רוחם, גם באותם עניינים לגביהם התייחס המומחה בחוות דעתו. מדובר בתוצאה בלתי סבירה בעליל שיש בה לשבש לחלוטין כל אפשרות להביא הליך כלשהו לסיומו, ויש בה לקעקע באופן מוחלט את ה"מוסד" של מומחה מטעם בית המשפט.

אלא שבקביעתי זו אין משום קביעה כי חוות הדעת של קלרון פסולה להגשה, אלא רק כי היא פסולה להגשה כ"חוות דעת", דהיינו כל חלק במסמך המתיימר לחוות דעה או להסיק מסקנות הינו פסול להגשה ואינני מתירה את הגשתו. אולם התובעת רשאית להגיש את המסמך כדו"ח אודות ממצאי הבדיקה שערך קלדרון, ואודותם בלבד, ולעמת את המומחה בחקירתו עם ממצאי הבדיקה ככל שהם עומדים בסתירה לקביעות המומחה, לטעמה של התובעת. אמנם נכון כי ראוי היה להקדים ולהמציא למומחה את תוצאות הבדיקה במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליו, שכן היה בכך לקדם את יעילות הדיון ולאפשר למומחה לבחון את הממצאים (ללא המסקנות וההמלצות) שלא עמדו בפניו בעת עריכת חוות דעתו, אולם אינני רואה באי המצאתם כאמור עילה לפסול את הצגתם בפני המומחה בעת חקירתו.

בהתאם לתוצאות חקירת המומחה, וככל שיעלה בכך הצורך, אשקול באם יש צורך בביצוע בדיקה נוספת על ידי המומחה או בעל מקצוע מטעמו.

מאחר וקבעתי כי המסמך לא יוגש כחוות דעת, אין צורך במתן הודעה על רצון הנתבעת לחקור את עורך המסמך, שכן ממילא, לצורך הגשתו, יש צורך בהתיצבות עורכו ואני מורה כי על התובעת לזמן את עורך הבדיקה לדיון הקבוע בפני ליום 2.7.13, אלא אם כן אורה אחרת בעקבות חקירת המומחה.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: